התמצית של הטכניקה העיקרית ללימוד גששות
הטכניקה העיקרית ללימוד גששות, היא להגיע עם העקבות עד למקום שבו אני לא רואה אותן יותר. רק כאן מתחילה הלמידה.
למידת גששות זה לא ידע שעובר ממורה לתלמיד. זה לא שהמורה מראה לתלמיד כמה סימנים, וזהו "התלמיד יודע" כמו בלימוד בביה"ס.
גם בלימוד ליקוט צמחי בר למאכל אפשר ללמוד את כל מה שצריך ממורה שמראה את הסימנים החשובים. ולכן לקוט הוא כל כך אטרקטיבי, כי אפשר ללמוד מיד וליישם ואפילו ללמד אחרים.
בגששות, היחס בין זמן הלמידה עם מורה ובין הזמן הדרוש ללמידה עצמית הוא עצום. כמורה דרך, על כל יום השתלמות שעברתי, יש לי מספיק ידע לכמה ימי הדרכה שונים. בגששות, אחרי יום אחד של השתלמות עם מורה, אני צריך ימים רבים בשטח רק כדי לרכוש באמת את הידע ואוכל ללמד משהו מזה.
על כל יום בשטח, יש לי אולי 5 דקות של ידע אמיתי ללמד. ומי שאלמד אותו את 5 הדקות האלה, יצטרך יום או יומיים בשטח כדי לרכוש באמת את הידע והיכולת.
למה זה ככה?
כי גששות זה לא רק ידע, זו יכולת שהמוח צריך להתפתח אליה. להצליח לראות את התבניות ולחבר אותן לסיפור שמתאים למציאות.
זה ההבדל שבין לדעת לעשות, ובין לדעת מה כתוב בספר. כמעט כל האנשים חושבים בטעות שאם הם קראו משהו בספר, אז הם יודעים. יותר נכון לומר שהם יודעים מה כתוב בספר. בספר אחר יהיה כתוב משהו שונה, אך באופן די משעשע, בני האדם נצמדים לדבר הראשון ששמעו ומאמצים אותו כאמת, ועל פי רוב, כל דעה אחרת שתשמע, תפסל אוטומטית. דרושה מידה של גמישות מחשבתית ותפיסה ביקורתית כדי להקשיב לדעה אחרת ולשקול אותה באמת ולא להכנס לוויכוח כדי להוכיח שהדעה הראשונה שבמקרה שמעתי היא הנכונה.
כשאני מגיע למקום בשביל העקבות שבו אני לא רואה יותר, זה לא בגלל שאין שם עקבות, אלא זה משום שהמוח שלי עוד לא יצר דפוס המזוהה כעקבה בתוך הכאוס של הרקע. לאט לאט, עם ההתבוננות, יתחיל המוח לזהות את ההפרעה ברקע ולאפיין אותה כעקבה. זה קצת דומה ליכולת של תינוק לזהות מילים בעלות משמעות בתוך בליל הרעש והצלילים שיש מסביבו.
העקבה לא טבועה רק באדמה, אלא גם בתוך המוח שלנו. כי רק את מה שאני מכיר אני יכול לראות.
אז התמצית של הטכניקה העיקרית ללימוד גששות, היא להגיע עד המקום שבו אני לא רואה יותר, לשבת ולהתבונן עד שאצליח לראות את ההמשך. זה עלול להיות מאוד מתיש ומתסכל. לכן התפקיד העיקרי של מורה לגששות הוא לא להראות את הסימנים, אלא לייצר מוטיבציה וכיף של לימוד, כדי שיהיה אפשר ליהנות ולהמשיך את הכיף של הלימודים.
